ביקור בשוויץ כיכב ברשימת המשאלות שלי יותר מעשור. משהו בשקט וביופי עוצר הנשימה שלה משך אותי כמו מגנט. בשנת 2014, כשרגליי עוד עבדו, תכננתי חופשה – כרטיסים נרכשו, רכב ומלון על אגם לוצרן הוזמנו. אבל אז החל מבצע צוק איתן וטיול בזמן שהמשפחה שלי תחת התקפת טילים פשוט לא הרגיש נכון.
עכשיו, שמונה שנים אחרי, עם כמה שינויים הקשורים בנגישות וכמה התאמות לגופי החדש, עשיתי זאת! ושוויץ לא איכזבה.
מצאתי את שוויץ נגישה לרוב לכיסאות גלגלים וקלה מאוד לניווט. ביקרנו בכמה כפרים וערים קטנות כמו תון, ספיז, אינטרלקן, גרינדלוולד, ולאוטרברונן וגם בערים גדולות כמו לוצרן וציריך. שכרתי כיסא גלגלים שטח ועשינו טיול מדהים באלפים. אפילו מצאתי מדריך מצנחי רחיפה שלוקח אנשים עם מוגבלויות לרחיפת טנדם בכיסא מיוחד, אך לא הצלחנו לתאם בגלל אילוצי לו"ז. בפעם הבאה! טיילנו ברכבות, אוטובוסים, רכבלים, פוניקולרים, וסירות והכל היה קל וחלק. כתבתי הכל על תחבורה ציבורית, סיוע ברכבות וכרטיסי נסיעות שונים בפוסט נפרד. לפוסט על תחבורה ציבורית בשוויץ לחצו כאן.
כשמתכננים טיול לשוויץ, חשוב לזכור שהיא מאוד יקרה. כדי לצמצם הוצאות, קנינו ארוחות ארוזות ומוכנות בסופרים ואכלנו במסעדות רק אחת ליום. יש סופרים בכל תחנת רכבת ובכולם יש מבחר עצום של סלטים, סנדוויצ'ים, סושי, וכו'.
לא השתמשתי בשירותי סוכנויות נסיעות נגישות וטיילתי עם מלווה אחד. חלק מרכבלים, פוניקולרים, ורכבות נגישים רק לכיסאות גלגלים קלי משקל; תבדקו מראש.
אז הנה הטיול שלנו, שמונה ימים שהחלו והסתיימו בציריך. מקווה שתמצאו כאן מידע שימושי לטיול שלכם בשוויץ. כל המידע על בתי המלון בהם שהינו מרוכז כאן.
יום 1 – מציריך לאינטרלקן, הרדר קולם
נחתנו בשדה התעופה של ציריך ב-11:30 בצהריים ותוך פחות משעה המזוודות היו בידינו ויצאנו לדרך. צוות הסיוע היו מוכנים עם כיסא הגלגלים שלי מחוץ למטוס וליוו אותנו את כל הדרך עד איזור איסוף הכבודה. אם אתם מתקשים ללכת מרחקים ארוכים, הזמינו סיוע כי שדה התעופה בציריך ענק! בנוסף, במצב הנוכחי, עם התורים האינסופיים והמתנה ארוכה בכל מקום, הליווי חסך לנו המון זמן.
תחנת הרכבת נמצאת ממש מחוץ לטרמינל, בבניין שנראה כמו קניון ובו מסעדות, חנויות, וגם תחנות רכבת קלה. שם גם רכשתי כרטיס סים מקומי – רצוי שיהיה לכם מספר מקומי כדי להזמין סיוע ברכבות. כאדם עם מוגבלות פיזית שאינו יכול להשתמש בשירותים הלא נגישים במטוסים, לא אכלתי או שתיתי במשך כ-16 שעות עד אותו רגע. הדבר הראשון על האג'נדה? קפה ומשהו לנשנש. מיד אחרי, יצאנו למסע בן שלוש שעות לאינטרלקן,עם החלפה בלוצרן. למרות שזאת דרך ארוכה יותר (אפשר גם דרך ברן), היא איפשרה לנו עליה עצמאית לרכבות בכל התחנות (בברן יש צורך להזמין סיוע) וזכינו להנות מהנופים המרהיבים של מקטע קו הגולדן-פאס בין לוצרן לאינטרלקן.
נופים מהרכבת
בתוך קרון נגיש לכיסאות גלגלים
הגענו לתחנת Interlaken-Ost בסביבות חמש אחה"צ ואחרי הליכה של עשר דקות היינו במלון הראשון שלנו – Hotel Artos. (מידע על נגישות המלון וחוות הדעת שלי כאן).
בחרנו באינטרלקן להיות הבסיס שלנו לאיזור Jungfrau בגלל מיקומה המרכזי וקרבתה לקוי תחבורה עיקריים. אם היינו מטיילים ברכב, סביר להניח שהיינו בוחרים במקום אחר – קטן יותר, זול יותר ופחות מתוייר.
עם כמה שעות בודדות עד שיחשיך, החלטנו לקחת פוניקולר (Harderbahn) לפסגת אינטרלקן. זאת היתה אחת הפעמים הבודדות בהן נתקלנו בחוסר מידע על נגישות. כל המידע על איך להגיע לפלטפורמה הנגישה של Harderbahn ועל החוויה שלנו בהרדר קולם, כאן.
יום 2 – תון, ספיז, אגם תון
אחרי ארוחת בוקר במלון, הזמנת סיוע לרכבת, ועצירה בסופר, יצאנו לכיוון תון (30-40 דקות מאינטרלקן).
תון היא עיר קטנה לצידו הצפון-מערבי של אגם תון והיא גם הכניסה לרמה הברנזית. לא ביקרנו בטירת תון המפורסמת בגלל אי נגישותה. במקום, שוטטנו ברחובותיה של העיר העתיקה (חלקם מרוצפים אבנים משתלבות וקשים להתניידות בכיסא גלגלים), ביקרנו בשוק, אכלנו לאנץ' ליד נהר ארה הזורם דרך תון, ופשוט נהנינו מיום רגוע ושמשי.
תון היא גם הנקודה הקרובה ביותר בה יכולנו לרכוש eurokey. מחירו 25 פרנק שוויצרי והוא משמש לפתיחת שירותים נגישים, הפעלת מעלונים ומעליות נגישות וכד' ברחבי שוויץ ובמדינות אירופה נוספות. ממליצה לרכוש או לשכור מפתח כזה; אנחנו השתמשנו בו מספר פעמים במשך הטיול. כאן תמצאו את אתר ה-eurokey הרשמי (בגרמנית) ובו כל המידע.
מתון עלינו על סירה לספיז (על אגם תון). הסירות מופעלות ע"י BLS ובכולן הסיפון הראשי והשירותים נגישים לכיסאות גלגלים. בחלק מהסירות קיימת מעלית לסיפון העליון, אבל רק למתניידים בכ"ג ידניים או קלי משקל.
ספיז היא עוד עיירה קטנה וציורית על שפת אגם תון, ובה עוד טירה עתיקה ולא נגישה – טירת ספיז ,ונופים עוצרי נשימה. בחרנו לבקר בספיז בעיקר בגלל התעניינותה של ג' בגידול ענבים. כיוון שהפעם לא יצא לנו לבקר באיזורי היין של שוויץ, מצאנו יקב מקומי – Spiezer. זכינו לראות את הנוף המרהיב של הטירה והאגם הנשקף מהכרם שלהם, נהנינו מטעימות יין, וקנינו כמה בקבוקים למזכרת. למרות שאיזור הטעימות אינו נגיש (מרתף), הם אירגנו לנו פינת טעינות משלנו בחוץ והביאו את היינות אלינו.
כשהיינו מוכנות להתקדם לכיוון תחנת הרכבת, שמחות ושיכורות, הבחנתי שנותרו לי 25% בסוללה של כ"ג. תחנת הרכבת היתה במרחק קילומטר, כולו בעליה חדה וגם מזג האויר לא בישר טובות. איכשהו הגענו עם 8% בסוללה אבל שכחנו להזמין סיוע לרכבת. כאן גילינו שרוב האוטובוסים בשוויץ מצויידים ברמפה ובמקום להמתין לסיוע, לקחנו אוטובוס לאינטרלקן. תקראו לזה מזל או התערבות שמימית, אבל הגענו עם 5% בסוללה ובדיוק כשטיפות הגשם הראשונות החלו לרדת.
זה היה ערב של ארוחת ערב במרפסת שהזמנו לחדר, עם מבול בחוץ ואויר הרים מהול בריח גשם, וזה היה שלמות!
יום 3 – טיול נגיש בסטוקהורן והשכרת כיסא שטח
סטוקהורן הוא הר באלפים הפניניים השוויצרים, הממוקם דרום-מזרחה מהעיר צרמט. במקרה שתהיתם למה בחרנו דווקא בסטוקהורן מכל מה שיש לשוויץ להציע – כיסאות גלגלים מיוחדים לטיולים בשטח.
להגיע לסטוקהורן מאינטרלקן, לקחנו רכבת לספיז, שם החלפנו לרכבת לרינגולדינגן (Ringoldingen). למרות שיש תחנת רכבת קרובה יותר לסטוקהורן, Erlenbach i.S, היא טרם הונגשה לכיסאות גלגלים.
תחנת רינגולדינגן נמצאת במרחק 20-25 דקות הליכה מתחנת הרכבל של סטוקהורן. הכביש עובר דרך נוף כפרי מהמם והינו סלול, חלק, אך לפעמים תלול.
תחנת הרכבל התחתונה של סטוקהורן נגישה (כמעט) – עליה תלולה, מדרגה קטנה, ואין שילוט. לשכור כיסא שטח עולה 25 פרנק שוויצרי ומומלץ לשריין אחד לפחות שבוע מראש. נקודת ההשכרה נמצאת בתחנת רכבל אמצעית, חרינדי (Chrindi) יחד עם מסלול טיול נגיש ושירותים נגישים. אם יש ברשותכם כרטיס כמו SwissPass, יתכן ותהיו זכאים להנחה (מידע על כרטיסי הנחה כאן). אם לא, כרטיס משולב (רכבל+השכרת כ"ג שטח) עולה 59 פרנק שוויצרי. כרטיס לרכבל למלווה, 42 פרנק שוויצרי.
אחרי קבלת הסבר קצר, הצוות שלח אותנו לדרכינו. ראיתי את תחילת המסלול וקפאתי – ירידה כל כך חדה במורד ההר שלא רואים לאן. איש הצוות ראה את פניי הלבנות מפחד, צחק, ואמר "תנסי, מבטיח שתהיי בסדר".
קשה להסביר את הפחד שאדם חווה כשאינו יכול לסמוך על גופו. הרי כ"ג הוא חלק מהגוף שלי וכאן לא סמכתי גם עליו. ישבתי שם כמה דקות עם דפיקות לב וחולשה בכל הגוף ואז פשוט לחצתי על הג'וייסטיק. צרחתי קצת, צחקתי המון, אפילו בכיתי מעט ולאט לאט קיבלתי בטחון והתחלתי להנות. כשסיימתי את הירידה, הרגשתי אושר טהור! ג' צילמה את התמונה הזאת כמה שניות אחרי – היא מסבירה הכל.
המסלול המעגלי עובר סביב אגם הרים מהמם ואז מטפס חזרה במעלה ההר. אורכו כ-4 ק"מ עם איזור פיקניק נגיש ליד האגם. התמונות לא מצליחות להעביר את מלוא היופי, אבל ניסינו.
החלטנו לוותר על תחנת הרכבל העליונה. אם תחליטו לעלות, תצטרכו לחזור אל כ"ג שלכם ולרכוש כרטיס רכבל נוסף. לדברי הצוות, התחנה העליונה נגישה גם כן, כולל מנהרה ותצפית. תוכלו לראות את הפסגות המושלגות של Eiger, Mönch, ו- Jungfrau בצד אחד ואת העיר תון בצד השני.
עבורי זה היה טיול טבע ראשון מאז הנסיעה שלי לאירלנד בשנת 2009. זה הרגיש כל כך טוב להיות בטבע, ולא בתור צופה. 100% מומלץ!
פרטי התקשרות ומידע מלא באתר של סטוקהורן.
יום 4 – יונגפראו, גרינדלוולד, ולאוטרברונן
פסגת יונגפראו (Jungfraujoch) או "פסגת אירופה", היא תחנת הרכבת הגבוהה ביותר בשוויץ ובאירופה כולה. רבים רואים את הביקור בה כ"חובה" כשמטיילים בשוויץ, אך אני מהססת מעט להמליץ עליו. הנופים בהחלט מרשימים וחוויות הנסיעה ברכבל ה- Eiger Express והרכבת בתוך ההר היו נגישות וממש כיפיות. אבל קפוא שם, הכרטיסים יקרים מאוד ובתור מישהי שמתניידת בכ"ג, לא יכולתי להשתתף ברוב הפעילויות. בדיעבד, הייתי כנראה בוחרת לא לבקר שם, אבל זה לא אומר שלא נהנינו.
מאינטרלקן, יש שתי דרכי הגעה לפסגת יונגפראו. אחת דרך טרמינל גרינדלוולד ורכבל ה-Eiger Express לתחנת Eigergletscher ,והשניה דרך גרינדלוולד או לאוטרברונן ל-Kleine Scheidegg ואז רכבת גלגלי שיניים לתחנת Eigergletscher.
בחרנו באופציה הראשונה בשני הכיוונים וויתרנו על נסיעה ברכבת גלגלי שיניים, למרות המלצותיהם של מטיילים רבים. הסיבות: מהר יותר, פחות מעברים בין רכבות, ואפשרות של עליה עצמאית (בלי להזמין סיוע) בכל התחנות, מה שאיפשר ספונטניות. אם תרצו לחוות את שתי האופציות, ניתן לשלב אותן באותו כרטיס. שתיהן נגישות, אך בשניה תצטרכו סיוע. מחיר מלא של כרטיס הלוך-חזור הוא 235 פרנק שוויצרי אך עם כרטיסי הנחות שונים אפשר להוזיל משמעותית.
תחנת Eigergletscher
עליה לרכבל Eiger Express
בפסגת יונגפראו, מנהרות חצובות בתוך ההר מחברות את תחנת הרכבת לחנות מזכרות, קפיטריה, תצפית פנורמית, ארמון הקרח, ואיזור חיצוני עם פעילויות שלג שונות. תא השירותים הנגיש שם קטן מאוד; ממליצה להשתמש בשירותים של תחנת Eigergletscher.
הבאתי כובע וצעיף איתי מהארץ במיוחד בשביל הביקור ביונגפראו ושכחתי את שניהם במלון. אל תהיו כמוני! המנהרות קפואות והרוחות בתצפית עוד יותר. איכשהו שרדנו את המנהרות, צילמנו כמה תמונות של הנופים המשגעים ואפילו הצלחנו לדחוף אותי עם הכ"ג כמה מטרים אל השלג. בזמן שאני הייתי עסוקה בנסיונות לגרום לדם שלי לזרום אל קצות אצבעותיי הקפואות ע"י החזקת כוס קפה רותח שעלה חמישה פרנק שוויצרי, ג' עשתה אומגה אל השלג וחזרה עם נעליים וגרביים ספוגים (תביאו זוג להחלפה אם אתם רוצים לשחק בשלג.) זו היתה האות שלנו לסגור את פרק היונגפראו של הטיול. החלטנו לדלג על הביקור בארמון הקרח מפחד להפוך לאחד המיצגים שם אבל מהבדיקות הקודמות שלי הבנתי שהוא נגיש בחלקו ושווה ביקור.
חזרנו לגרינדלוולד טרמינל ומשם עלינו על אוטובוס לגרינדלוולד (5 דקות נסיעה). הסתובבנו ברחובות הקטנים והציוריים,, אכלנו לאנץ' עם נוף, קנינו כפכפים לרגליה הרטובות של ג' וכובע לפנים השרופים שלי. מקום קסום ובהחלט שווה ביקור אבל אם אתם מתניידים בכיסא גלגלים ידני, תתכוננו להזיע!
משם המשכנו ללאוטרברונן (רכבת דרך Zweilütschinen), כפר יפיפה באלפים השוויצרים ובו המפל החופשי הגבוה ביותר בשוויץ (297 מטרים) – מפלי Staubbach.
גרינדלוולד
לאוטרברונן
תשימו לב שרוב המסעדות, הסופרים, ואפילו הקיוסקים באיזור נסגרים בסביבות 9 בערב. חזרנו בעשר, רעבות ועייפות, ולמזלינו מצאנו מסעדה הודית אחת שהיתה פתוחה במקרה.
יום 5 – מאינטרלקן ללוצרן
לאחר ארבעה ימים גדושים בפעילויות, היינו צריכות יום רגוע. התחלנו בטיול קצר דרך טירת אינטרלקן ומנזר אוגוסטיני לשעבר והמשכנו לחוף על אגם ברינץ.
לכל אורך הטיול ראינו אנשים שוחים בנהרות והאגמים, אך אף פעם לא נתקלנו בחוף נגיש מספיק כדי שאוכל להתקרב למים. בכל הזדמנות שאלנו מקומיים בתקווה שיגלו לנו מקום נגיש עד שפקידת הקבלה במלון שלנו הפתיעה וסיפרה (תחת שבועה שלא נפרסם את המיקום המדויק) על חוף קטן על אגם ברינץ. הדרך לשם סלולה ברובה, חוף החצץ שטוח וקל להתניידות בכיסא גלגלים. לא בדיוק נגיש לשחיה, אך לפחות יכולתי לטבול את רגליי.
אחרי עוד פיקניק מסופרמרקט, הפעם על גדת נהר Aare באינטרלקן, עלינו על רכבת ללוצרן (כשעתיים נסיעה).
הגענו למלון Ibis Budget Lucerne (מידע נגישות וחוות דעת שלי על המלון כאן). ג' לא הרגישה טוב אחרי הרפתקאות הימים הקודמים והשחיה באגם הקפוא, ואני רק רציתי לצאת מהכיסא גלגלים ולמתוח את גופי הכאוב. הזמנו אוכל למלון ונכנסנו לישון.
יום 6 – אגם לוצרן, וטיול נגיש בבורגנשטוק
כיוון שבימי ראשון הכל בשווייץ סגור, החלטנו לצאת מלוצרן לטיול טבע קצר ונגיש. לפני, עברנו דרך Jesuit Church בה בדיוק התקיימה תפילת יום א'. הכנסייה נגישה לכיסאות גלגלים, אך תצטרכו עזרה עם הדלתות הכפולות הכבדות.
מהנמל של לוצרן (ליד תחנת הרכבת), לקחנו סירה לתחנת Kehrsiten-Bürgenstock (כעשרים דקות). הסירות נגישות, הצוות אדיב ושירותי והנופים מהממים. הסירה עגנה ממש ליד תחנת הפוניקולר של בורגנשטוק; יש רמפה ומעלית קטנה לפלטפורמה הנגישה. הפוניקולר נבנה בשנת 1888 והינו הפוניקולר החשמלי העתיק ביותר בשווייץ. תוך שש דקות, הוא עולה לגובה של 400 מטרים במעלה מצוק, עם נופים של אגם לוצרן והעיר לוצרן עצמה. מחיר מלא של כרטיס כיוון אחד לסירה + פוניקולר הוא 43 פרנק שווייצרי. עם כרטיס הנחה, שילמנו חצי מחיר.
בורגשטוק הינו ריזורט הכולל כמה בתי מלון יוקרתיים, מסעדות, ומרגשי גולף. בחנות המזכרות, תמצאו מרפסת תצפית על אגם לוצרן עם רצפה שקופה. כשתצאו מהחנות, מימינכם תמצאו שירותים נגישים ומולכם שלט המכוון למסלול נגיש ומעגלי שאורכו כ-4 ק"מ. המסלול חוצה את הריזורט ועוקף אותו; הוא סלול ומאוד קל להתניידות בכ"ג. טבע, שקט, נופים של הרים ואגמים, שירת ציפורים – גן עדן!
בדרך חזרה, הפוניקולר נתקע כ-5 מטרים מהפלטפורמה התחתונה. כולם קפצו והמשיכו לדרכם ואנחנו נאלצנו להמתין עד שיתוקן בחום של 30° וללא מזגן. אני לא מתלוננת, רק רוצה להאיר את המציאות של חיים בכיסא גלגלים ואת חשיבותה של נגישות!
כשחזרנו ללוצרן, החלטנו לבקר בקזינו כי ג' מעולם לא היתה. בכניסה מצאנו מדרגות ומספר טלפון לסיוע נגישות. ג' נכנסה לבדה וחזרה עם איש בטחון שליווה אותנו דרך כניסה נפרדת ומעלית אל הלובי של הקזינו. הקזינו נגיש אבל כל המכונות והשולחנות גבוהים. אם אתם לא יכולים להרים את הידיים כמוני או אינכם יכולים לעבור לכיסא בר גבוה, לא תוכלו לשחק. חייבת להודות שאחרי שביקרתי בלאס וגאס, הקזינו הזה לא הרשים אותי כלל.
לארוחת ערב, הלכנו לאיזור שהומלץ לנו ע"י המקומיים – Helvetiaplatz. מסעדות רבות עם איזור חיצוני ונגיש, פחות מתוייר ויקר מהעיר העתיקה ומלא במקומיים. רצוי להזמין מקום מראש.
יום 7 – לוצרן
לוצרן היא העיר הבירה של מחוז לוצרן והעיר הכי מאוכלסת במרכז שוויץ. היא נמצאת על חופיהם של אגם לוצרן ונהר הראוס ובמרחק קצר מההרים Rigi ו-Pilatus באלפים השוויצריים.
בילינו את היום בשוטטות ברחובות העיר העתיקה, רכישת מזכרות, טעימות שוקולד ובירות מקומיות ונהנינו מהאוירה.
קאפלבריקה הוא גשר העץ המקורה העתיק ביותר באירופה וגשר מסבך העתיק ביותר בעולם ששרד. הגשר הוא אחד מאתריה המפורסמים של לוצרן. ייחודו הוא בציורים פנימיים מהמאה מ-17. אחרי שרובו נשרף ב-1993, הגשר שוקם ולאחרונה הפך גם לנגיש לכ"ג.
כדי לחצות את הגשר, תצטרכו eurokey ומלווה שיעזור לתפעל את המעליות. תהיו מוכנים להפוך לאטרקציה תיירותית בעצמכם כשתשתמשו במעליות. אם אין ברשותכם מפתח, יש כמה נקודות השאלה בלוצרן, אחת מהן בתחנת רכבת. כל המידע כאן.
העיר העתיקה באמת יפיפיה! סמטאות צרות, בתי קפה קטנים, ולצערי מלא אבנים משתלבות. חצי מהחנויות אינן נגישות, עם מדרגה או שתיים בכניסה. רוב במדרכות מונמכות ויש שירותים נגישים למי שיש eurokey .
סה"כ, למרות כמה קשיים עם כיסא גלגלים, העיק מקסימה ובהחלט שווה ביקור!
יום 8 – מלוצרן לציריך והעיר העתיקה של ציריך
עלינו על רכבת בוקר ליעד האחרון שלנו, ציריך. מהשניה שיצאנו מתחנת הרכבת, חוסר הנגישות הורגש בכל צעד: אין מדרכות מונמכות, פסי רכבת קלה, עליות תלולות ומלא מדרגות. אחרי הצ'ק אין למלון Hotel St. Josef (מידע על נגישות המלון כאן), יצאנו לסייר בעיר. העיר העתיקה מהממת, אבל מאוד מאתגרת למתניידים על גלגלים. השילוב של גבהות תלולות עם אבנים משתלבות עתיקות היה עינוי לצוואר והגב שלי, אך שרדתי למשך כמה שעות.
Grossmünster היא כנסייה פרוטסטנטית בסגנון רומנסקי בציריך, שוויץ, ואחת מארבע הכנסיות הגדולות של העיר. בנייתה של הכנסייה המרשימה הזו מתוארכת לשנת 1100, ומאז היא שוקמה ושופצה מספר פעמים. הכנסיה יושבת על גבעה ליד נהר לימאת, ושלושת המגדליה נראים מרחוק.
הכנסייה נגישה לכיסאות גלגלים ובהחלט שווה ביקור, אבל העליה על הגבעה הזו לא קלה בכלל, במיוחד אם אתם משתמשים בכיסא גלגלים ידני.
מעבר לנהר, כנסיית Fraumünster. גם היא נגישה לכיסאות גלגלים, אך לא ביקרנו בה הפעם.
רחוב ה-Bahnhofstrasse החלק, מלא בחנויות מעצבים ומותגים, היה הפסקה מבורכת מהעיר העתיקה המלאה מכשולים. לא השתמשנו ברכבת הקלה, אבל שמתי לב שרובן לא נגישות. אם להיות אובייקטיבית, הייתי נהנית הרבה יותר מביקור בציריך בימי ההליכה שלי. כמתניידת בכיסא גלגלים, זה היה מסובך מדי וקשה מדי.
חזרנו ברכבת לשדה התעופה למחרת בבוקר ונפרדנו משווייץ. הנסיעה ברכבת מציריך לשדה התעופה היא 10 דקות, נגישה לחלוטין, עם עליה עצמית.
עד הפעם הבאה!
ראשית כל הכבוד על האומץ על בדיקות של כול המקומות ובעיקר על הרצון להראות לכולם שאפשר אם רק רוצים
שאלה האם היה איתך מלווים שעזרו לך האם את יודעת או מכירה אם ניתן להשכיר רכב עם מעלון לעגלה
תודה בריאות 🍇🍓
תודה! אני תמיד מטיילת עם מלווה שיכול ויודע לעזור. לגבי רכב עם מעלון, תוכל לברר אצל https://www.claireundgeorge.ch/en/foundation,
הם יקשרו אותך לחברות השכרה רלוונטיות בשוויץ.